<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קי"ד</h1>
<h2>דף כה:</h2>
עוד כתב הרב ראיתי לפרש שמועה זו ששנינו בפרק בני העיר במסכת מגילה לפי שראיתיה מבולבלת ומסופקת בלב הלומדים וגם בלבי על כן שמתי דעתי עליה להציעה אולי יעזרני הבורא ואוציא דבר לאור ותחלה אפרש המשנה על דרך הגמרא ועל פי הירושלמי והתוספות כפי מה שיראני מן שמים. שנינו במשנתינו בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיה בית הכנסת וכו'. גרסינן עלה בירושלמי [ה"ד] שלשה דבית הכנסת כבית הכנסת. שבעה מבני העיר כבני העיר כלומר ככל בני העיר נראה מזה כי מה ששנינו בני העיר שמכרו שבעה הם. ושאלו שם במה אתון קיימים אם כשקבלו עליהם אפילו אחד אם כשלא קבלו אפילו כמה אלא כך אתון קיימי' (כסתם) [בסתם] כלומר שלא במעמד אנשי העיר נמצא עכשיו מה שאמרו בגמרא (כ"ו.) אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וכו' הכי פי' שמכרו שבעה טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אלא בסתם אנו סבורין שהם נסמכים במעשיהם של אלו [אבל להוציא לחולין] אולי לא נסמכו משום הכי צריכין להחזיר הדמים לדבר קדושה ואינן רשאים להוציאם לדבר הרשות כי שמא לא נמסכו בני העיר עליהם על כן להוציאם לשאר צרכי העיר ולהפקיעם מן הקדושה ההיא אבל אם מכרו אותם במעמד אנשי העיר וקבלו עליהם מה שעשו (אלא) [אז] אפילו למשתי ביה שכרא שפיר דמי פי' אפילו התנו שימכרו לצורך אכילה ושתיה ולא לצורך אכילה כי היא חיי נפש אלא אפילו לצורך שתיה מותר להוציאו כי הם בנו אותם ועל דעתם בנו אותם שאם יצטרכו מזונות יתפרנסו מדמי' שלא עלה על דעת לבנות בית הכנסת ויהיו חסרים מזונות. וכמו שחלה קדושה על גוף הדמים ואינן רשאין אלא לדבר קדושה כן המותר שאם לקחו מן הדמים דבר קדושה על פי הסדר השנוי במשנתינו וה[ו]תירו מן הדמים אם לא התנו [אבל אם התנו] עמהם [שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר] אפילו (לדוכסיסי' שהוא שומר העיר) [לדוכסוסיא שהוא שומרו] מותר להנתן לו בשכר שמירתו לפי שהוא צרכי רבים וכל שכן לצורך מזונות ויש לומר כי על המותר יכולים להתנות אפילו לדוכסיסיא אבל כל הדמים לא כי אם (לצריך) [לצורך] מזונות (ושלומר) [ויש לומר] כי הכל אחד זה צרכי רבים ומה שאמרו בברייתא על המותר רבותא קאמר דלא מבעיא כי התנו מתחלה שילכו הדמים לצרכי העיר שהוא מותר אלא מכרו מתחלה לדבר קדושה ולא ידעו אם יהיו שם מותר ואפשר שהכל יכנס באותה הקדושה אפילו הכי אם יותר מועיל בו התנאי לעשות ממנו כל צרכי העיר. וזה הלשון נראה לי וערב עלי. ואחר שהגעתי עד כאן אגב גררא אפרש דברי רבא כי יש שגורסים אפי' למשתא ביה שכרא שפיר דמי. רוצים לומר שיכולים להוציאה מקדושת בית הכנסת לגמרי אבל לא הדמים ואין הענין נראה כן משני פנים האחד כי עדיין לא הגענו לאותה פסקא שמזכרת על יציאת הבית לחולין ומה יעשה בה. ועוד כי לא יתכן לומר אפילו למשתא ביה שכרא ויותר דבר נבזה מזה יכול הקונה לעשות בה בית התבן בית הבקר בית המשכב ומותרים להשתי' בו מים ולפיכך אין הפי' כי אם על הדמים ויש לנו מסעד מן רבינא כמו שכתבנו ומה שאמרו בסמוך רבינא הוה ליה (תילתא) תילה דבי כנישתא בארעי' ואתא לקמיה דרב אשי ואמר ליה מהו למזרעיה בית הכנסת שנפל (היא ובנו) [היה, ופינו] את אבניה ואת עציה במקום (אחד) [אחד] ולא נשארו שם כי אם תל העפר והיה מדרס כל לאדם ולבהמה ונסתפק רבינא אם היה יכול לזורעה בקבלנות או בחכירות לצורך בני העיר כי היתה שממה ולא היה ממנה שום הנאה לבני העיר ואפשר שהיתה אשפה ושאל אם בטלה קדושתה בחורבנה ואינה דומה לבית הכנסת שחרב כי הוא עדיין קיים אלא שנתרועעו משום שוממותו שגלו אנשים משם הלא תראה ואין שוטחין על גגו פירות יש לו גגו וקירותיו אבל אם הוא תל עולם ונעשה מרבץ לבהמה ולזבל אין זה מן התימה אם נסתפקו עליה אם נתבטלה קדושתה כי כמה בתי כנסיות ומדרשות היו בירושלים ובשאר המדינות וכשבטלה הארץ בטלה כלן ולא חשו להם בעליתן מן הגולה שלא לעשות בהם כל צרכיהם ואעפ"כ לא התיר לו רב אשי אלא על ידי מקח ושבעה טובי העיר ולא הוצרכו למעמד כי בידוע שהסכימו על ידו בזה מפני תל עולם ועומד לבזיון ואין ממנה להם שום הנאה כי כל הדברים לפי ענינם הולכים הלא תראה שלא שאל ממנו אלא מה הוא למזרעיה ולא אמר למזרעיה ולמזבניה פקח עיניך וראה כי האמת כאשר פירשתי ולא הביא זה הדבר בכאן כי אם מפני שבעה טובי העיר שהזכיר רבא ורצה לגלות בו שאין צריך (למעלה) [למעמד] אנשי העיר בכל הדברים כי אם לפי מה שהן.
